הבלוג של עופר ישראלי

Vision Quest

לפני 13 שנים

אני יושב במעגל ה-VQ ("מסע חזון" – Vision Quest) ביער, על גבול הולנד-בלגיה. זה היום השלישי בו אני יושב בצום וקורא לרוח הגדולה לשלוח לי תשובה לשאלה העמוקה הבוערת בי. גשם. אני יושב בחליפת סערה. החיות מסביב הפסיקו להתייחס אל קיומי כהפרעה. בשל המצב האנרגטי המחובר והמשוחרר בו אני נמצא, הן מקבלות אותי כחלק מהסביבה שלהן – עכברי יער רצים על רגליי, האיילים עוברים על פני ורועים בנחת, ציפורים עומדות על ענפים במרחק חצי מטר ממני ושרות בחדווה… העצים מלאי חיים. לוחשים תשובות לרבות מהשאלות שלקחתי עמי אל המעגל, אולם המוח לא מרפה, ואני לא מצליח לשמוע באופן ישיר את קולו של הבורא. עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלה שבאמת הביאה אותי לכאן – "מה הדבר הנכון ביותר אותו אני צריך לעשות בשביל העולם?"

כל הצילומים: חדוה שפרעם

במסורת האינדיאנית נקרא ה-VQ "המוות הקטן" – כדי לאפשר לעצמך לחוות חיבור ודרכו לקבל את החיזיון/החזון, עליך למות במעגל… ב-VQ המסורתי היו האינדיאנים נמצאים בצום מלא ללא מים (וכך גם היום, בחלק מהמסורות) ולמרות זאת גופם נשאר חי. המוח, לעומת זאת, לא מצליח לשרוד את התהליך האינטנסיבי של פשוט 'להיות', לא לעשות כלום, לא לזוז, להימנע מכל גירוי חיצוני – מאלו שאנו רגילים לספק לעצמנו בחיי היום יום. לא נותר מאום שיפיג את הפחד מהחיים ואת הכאב הכרוך בלא באמת לחיות. בשלב מסוים המוח קורס, האגו מרפה, לא מצליח לשלוט במציאות, ופתאום אתה מגלה שאתה זה אתה זה אתה… וחווה חווית סטורי (אברקה – חווית חיבור אל האחדות במסורת הזן), הפותחת דרך לחיבור לאמת.

…פתאום הכול נפסק – אני עובר למימד אחר של חוויה ופשוט יודע. יודע בבהירות מוחלטת את ייעודי – תפקידי בתמונה הגדולה. מה אעשה, איך זה יקרה… רואה הכול עד לפרטים כמו הלוגו של " שומרי הגן", הארגון אותו אני אמור להקים בישראל. כל שנותר הוא לחזור הביתה, ולהתחיל לפרק חיים של 10 שנים בהולנד. לא נשארת שום שאלה. מדובר בצו תנועה ברור מה'בוס' ועם ה'בוס' לא מתווכחים. אני חוזר הביתה בסוף היום הרביעי, ואחרי שלושה חודשים של פירוק אנחנו בישראל – מקימים ארגון העתיד להפוך לארגון ארצי בעל השפעה על חיי אנשים רבים, במעגלים רחבים.

 

לפני 6 שנים

 

בוקר יום 1

נוסעים בשקט בחושך. הג'יפ של איתי קופץ על הדרך המשובשת של הר הנגב. לא מדברים הרבה. אני נמצא בהכנות הנפשיות ל-Q ואיתי, כאיש מדבר וותיק, מכבד את שתיקתי. אנחנו צוות מאומן. כבר שנים שאנו מלווים אחרים בתהליך החיפוש. אולם הפעם מדובר בקווסט האישי שלי – הגעתי למקום בדרך הדורש הבהרה וחיבור מחודש לכוח הבורא…

הרבה חשש בלב. לא סתם חשש, אני יודע כמה ה-Q יכול להיות קשה – זה לי המסע החמישי ומאחורי 15 VQ עליהם הגנתי בשנים האחרונות. אני יודע כמה מסוכנות יכולות להיות תחושות שאננות והתלהבות שלפני.

הדבר המפחיד אותי הוא לא הצום בן ארבעת הימים ממנו חוששים רבים – ברגע בו הנך לומד להפריד בין הכיווצים בבטן למחשבות על אוכל, אי אפשר לקרא לזה רעב – אתה מגרש את המחשבות ונשאר עם קצת כאב בטן… הדבר המפחיד הוא – אני! טום בראון ג'וניור אומר "היכונו לפגוש את השד הגדול, המסוכן, והמכוער ביותר שתפגשו אי פעם בדרככם הרוחנית." אני כבר מכיר אותו – מדובר בעצמי, לחילופין, באגו שלי, מוח שמאל, אם תרצו.

אני יורד מהג'יפ ונפרד מאיתי. הוא לא יגן עלי, שנינו יודעים שאני יכול להסתדר לבד. חיבוק אחרון ואני יוצא לדרך.

אני לא מספיק ללכת יותר מכמה מאות מטרים, ומוצא על השביל גווייה כמעט שלמה של חיוויאי (עיט נחשים). יום קודם לכן הוצאתי, מתוך דחף פתאומי, כנף שלמה של חיוויאי ששכבה והעלתה אבק בארגז אפל, והפכתי אותה לכנף עישון (לשימוש ב-SMUDGING)… האם יש קשר? במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא נמצא שבועות במרכז שביל ראשי, ולא ברור לי איך אנשים לא מצאו אותו. בכל מקרה, זהו אות מובהק לברכה. אני לוקח נוצה וממשיך איתה אל המעגל. אני מגיע דקות לפני הזריחה, ומוציא טבק, מגלגל סיגריה טקסית. מדליק אש במקדח היד שלי ומברך בעזרת העשן את שבעת הכיוונים. אני מודיע למקום ולעולם הרוחות על כוונתי לערוך Vision Quest ומבקש רשות ועזרה מכל הישויות של האזור, ובמיוחד מהאלה הגדולה המממשת את עצמה באזור זה באמצעות בנותיה המדהימות – האלות האטלנטיות. אני מחכה עד שאני מרגיש שהברכה ניתנה, ונכנס למעגל.

ה-Q אותו אני מבצע הגיע אלינו מאדם בשם STALKIG WOLF, סייר אפאצ'י שנולד בשנת 1870 לערך. על חייו ניתן לספר סיפורים רבים (כפי שאכן סופרו ע"י תלמידו TOM BROWN JR בספריו הרבים), אולם עבורי הדבר המיוחד בו ובדרכו הוא החתירה לאמת המוחלטת שמאחורי הצורות. בגיל 19, לאחר שהשלים במהירות שיא את מסלול האימונים כסייר, קיבל 'המתגנב לזאב' חזיון ששלח אותו לצאת לנדודים בעולם, על מנת לאסוף את כל הידע הפיזי והרוחני של האינדיאנים ולשמר אותו. כדי להתמודד עם כל הידע הוא נאלץ להיפטר מדברים שהיו יותר מדי ספציפיים ותלויי תרבות, ולהתחבר לבסיס האמיתי שבליבת כל טכניקה.

לצורך הבנת מקומו של ה-Quest בתרבות האינדיאנית, עלינו להבין שהטכניקות הרוחניות של לקטים-ציידים היו חלק בלתי נפרד ממהלך החיים שלהם ולא לוקסוס כמו שהן עבורנו. בלעדיהן היו חייהם הופכים למאבק הישרדות, ולא לחיי גן העדן אותם חוו בדרך כלל. כדי לשמר ולהעביר טכניקות קיומיות אלו מדור לדור הן הולבשו בטקסים שונים ברחבי העולם. אולם בהבינו שהטקסים הם הצורה שמעבר לאמת האחת, חיפש 'המתגנב לזאב' את המכנה המשותף לכל הטקסים. לאחר 60 שנות נדודים הוא הצליח להגיע לזיכוך והפרדה של הטכניקות הפעילות מלבושן החיצוני. פשטות מדהימה.

ה-VQ היה במקור טקס-מעבר שהתקיים בכל אחת מן התרבויות השבטיות. היו לו מטרות רבות: בהקשר התרבותי, המטרות היו לחבר את המתבגר למורשת אבותיו – אל עולם הרוחות של השבט, אל רוחות המקום ואל תפקידו בשבט. החיבור אחורה אל כוח האבות אִפשר לנוע קדימה בקו ברור ולא נתן לכל מכשול לגרום למעידה או סטייה. מאידך, בעת שהופיעו שינויים הדורשים התייחסות, היה קיומו של גרעין הידע המחובר אחורה, מאפשר מספיק זמן כדי להגיב בתבונה (בניגוד לתרבותנו, למשל, שבה התבצעו במשך השנים ניתוק והשכחה מכוונים של ידע האבות על ידי מערכת הכוחות הכלכליים-פוליטיים השולטים, כדי שיהיה קל לנתב ולשלוט בנו, דבר שהופך אותנו ליצור המסוכן ביותר על פני האדמה).

החיבור לתפקיד האישי (יעוד אישי) הפך את המתבגר לחבר תומך בקהילה ומונע ממנו מלהסתובב לכולם אבוד, "בין הרגליים". מעניין לציין שבכל החברות האלו אחד התפקידים היה ה"איש ההפוך" או הקויוטי, שתפקידו היה לעשות את הכול הפוך –  להפריע לאנשים ולגרום להם לפקפק בעצמם ובייעודם, זאת כדי להזכיר להם כמה חשוב בעצם להיות מחובר…

בשל מגוון המטרות שהטקס היה אמור להשיג הוא נערך במסגרת מאד ברורה, בטווחי זמן של בין יומיים לחודש, במהלכם עברו המתבגרים חוויות מורכבות ולעיתים מסמרות שיער (ראו הספר Maledona Patrice Somme-of water and the spirit ).

אחת הבעיות העומדות כיום בפני אנשים הבאים לערוך מסע חיפוש לפי מסורת ספציפית, היא שבצאתם מה-Q הם ישפטו עי "איש הסגולה" שמגן עליהם, עפ"י הסימנים של אותה תרבות – לא ראית עיט במזרח? אכלת אותה, הQ – לא שווה; הרוח לא דיברה אליך בשריקה שקטה? זה לא חזון אמיתי…

ב-Q על פי 'המתגנב לזאב' לא נשארו התניות תרבותיות. הוא הצליח להשאיר רק את התרגולת הפשוטה: אתה, המעגל, והשאלות. המטרה היחידה היא חיבור לקולו של הבורא.

יום 2

אני יושב במעגל, השמש לא זזה בשמיים. המוח טוחן אותי עד דק, מחשבות, מחשבות. לא מצליח להפסיק. היות והתרגולת אומרת שה-Q הוא מדיטציה ארוכה ואיטית, אני לא עוצם את העיניים ונכנס למדיטציה. הכוונה היא להישאר נוכח ולצפות גם במחשבות, בלי לפעול נגדן. העולם מדבר אלי בסימנים שחלקם זוכים להבנה ופירוש מדויק של המוח. בחלק מהמקרים ברור לי שהמוח קופץ מהר מדי לניתוח ולא נותן לחוויה להיכנס פנימה במלואה. הזנבנים (סוג של ציפור חברתית) באים אלי ומראים לי את טרפם – אחד מהם עומד על ענף במרחק של מטר ממני ומחזיק בפיו משהוא שנראה לי כמו… תולעת גדולה?

הוא אומר- לא, טמבל, תסתכל טוב, וכשהוא פותח את פיו לומר זאת נופל מפיו גמל שלמה אותו צד. לא סתם תולעת – הצייד צד את הצייד. אני מבין את הקשר אל החיוויאי, צייד הנחשים הציידים. העוצמה של כוח המעכל ומכיל לתוכו כוח אחר. שומר על מעגל החיים שלא ינותק. אני מבין שהנחש – סמל שומרי הגן וחיית הכוח שלי, חייב להצליח לגדול לרוח העיט רואת הכול, רק אז המעגל יושלם.

ה-Q הוא טקס של תרבויות הטבע. הרוח הגדולה מדברת אלינו דרך כל הבריאה. עצם הבחירה במקום ה- Q היא בחירה מודעת או לא מודעת בשפת התקשורת שלך עם העולם במהלך אותם ימים. כל אבן, כל ענף, כל ציפור או חיה, יכולים להיות השליחים של הרוח הגדולה, הבאים לגלות לך את כוונתה. לשם כך יש לדעת להקשיב ולהתבונן. אם לא נדע, נפסיד את רוב הדברים שנראה ולא נזהה בהם את השליחים. יהיה קשה לקחת עירוני ממוצע מן הספה מול מסך הטלוויזיה ולהוציא אותו ל-Q אפקטיבי ללא הכנה נאותה. אני מקפיד לדרוש מאנשים להשתתף בהכנה בת ארבעה ימים לפני ה-Q. אם לא מבינים את הפשטות של ה-Q, עלולים לשבת ולחכות כל הזמן ל"בופאלו המכונף הלבן". ברוב המקרים הוא לא יגיע, וגם אם יבוא, סביר להניח שלא נבין את המסר שהביא לנו, היות ואנו חיים בתרבות אחרת.

דרך התייחסות זו מאוד מסעירה ברמה הרוחנית-פילוסופית, היות ובעצם בחירתך את המקום המסוים ל-Q, על כל סמלי התקשורת המרוכזים בו, אפשר להאמין שהייתה לך השפעה אחורה בזמן על היווצרותו בטווח של מיליוני שנים. העולם נמצא שם גם כדי לתת לנו את כל התשובות לכל השאלות שנעיז לשאול – בהנחה ששאלות אלו אינן אנוכיות ונועדו לעזור לנו למצוא את הנתיב שבו נגדל, תוך תמיכה ועזרה לעולם.

 

יום 3

עם הזריחה המוח משתתק שוב. אני חווה חוויה עמוקה של פשוט… להיות, ומבין שזו התשובה לשאלתי העיקרית – מה המשך הדרך. חצי יום עובר כמו דקות בודדות בימים שלפניו. תובנות שונות זורמות פנימה ללא פירוש וללא מילים. אני פשוט יודע. אני משחק במעגל, זורק אבנים על סלעים מסביב. במצב זה של חיבור מספיק לי להיות, להיות האבן, להיות הסלע, והאבן פוגעת. פגיעה אחרי פגיעה, לא מתאים לי. אני מתחיל לחשוב. אני מתחיל לפספס – אני לא מחובר. ושוב חוזר להיות. שוב פוגע- קשתות זן במיטבה.

במסורת שאימצנו ב'שומרי הגן' ה-Q הוא תרגולת של ארבעה ימים וארבעה לילות בצום, עם מים. אנו מחייבים לשתות, היות והצום מפרק בגוף רעלים היכולים לגרום נזק ארוך טווח לאדם מערבי מזוהם כמונו. הניקוי במים, והרבה, הוא קריטי – אנו ממליצים לא לצום צום מסורתי ללא מים.

חודש לפני ה-Q אנו מעודדים את המשתתף המיועד להכין רשימת שאלות ולהתחיל להסתובב עם מחברת. זאת, ועוד כמה טכניקות מאוד אפקטיביות אותן ילמד במהלך ההכנה, יהפכו את החודש הזה לחלק מאוד משמעותי בתהליך המסע החזון. בסופו של דבר למעגל נכנסים רק עם השאלות החשובות באמת, ללא כל הפרעות פוטנציאליות מבחוץ, רק המשתתף ומספיק מים. ישנים רק כשההתנגדות לשינה הופכת להפרעה גדולה מהעייפות. יושבים במודעות מקסימלית לזרימת החוויה, מרגע לרגע, של כל מה שקורה בתוכנו ומחוץ לנו. אי אפשר לעבור אפילו שעה במעגל בלי שלמדנו את מה שהיינו יכולים וצריכים ללמוד. גם אם נצא אחרי שעה, הדבר שהוציא אותנו הוא הדבר שמעכב את התפתחותנו בחיים – אם נבין מה שבר אותנו, ונעשה את העבודה – נוכל לחזור בפעם הבאה להמשיך את התהליך. זה החזון האישי שלנו – כל החורים בדלי האור הדולף שאנחנו, אותם עלינו לסתום לפני שנצליח לשאוב מספיק אור מהבאר. כשייסתמו כולם, נוכל, אולי, כמו אנשי הרוח הגדולים, להעלות בדלי את ה GRAND VISION ולחוות את רצון הבורא בכללות התכוונותו לכל הבריאה.

 

יום 4

הרוחות באות ומוליכות אותי למקומות עוצמה בעולמות הרוח. אני מקבל מהן סכין אור בה אני אמור להשתמש להגנה ולריפוי. כשאני אוחז אותה בידי, אני מבין שזו המקבילה הרוחנית ל"סכין רוח" אותה מכין עבורי בני הנפח בימים אלו – כלי שבידיתו משובץ גביש אור המסוגל להקרין עוצמה הרבה מעבר לקצה הלהב… מסרים ממשיכים לזרום ואני מרשה לעצמי פשוט להיות. הייתי יכול לצאת מהמעגל, אבל אני נשאר שם מתוך רצון להשלים את התהליך המקודש. עם אור אחרון, ממש לפני ההירדמות בתוך שק השינה, אני פוקח את עיני ורואה על ענף מעלי נמנמן סלעים (מכרסם יפיפה ונדיר תצפית). תמיד חלמתי לראות אחד. הוא בא לומר לי: הישאר במודעות – עד הרגע האחרון אתה עלול לפספס מסר חשוב, ה- Q לא הסתיים. למחרת, עם אור ראשון, אני מודה לכל הכוחות שסייעו בידי, משאיר לצמחים מתת מים ולאדמה טבק סמלי, וחוזר לחיים בחוץ.

הגיע הזמן לקחת את הנבטים הרכים של התובנות והכוח הביתה, ולהשקותם כך שיוכלו לגדול אל תוך ליבי וליבם של אחרים.

תרגילים:

אם אינכם רוצים להתחיל מ"פטיש החמש" של הטכניקות הרוחניות, אתם יכולים להתחיל בתרגולת קצרה יותר, המסוגלת לספק תשובות לשאלות החוסמות את התקדמותכם בחיים.

התרגולת מכונה – "הליכת שאלה". שימו לב – זה תרגיל למתקדמים!

שלב 1 –

מיצאו שאלה טובה. מה היא שאלה טובה? זו שאלה טובה, שהתשובה עלה יכולה להפוך לפרק שלם. לצורך קיצור אתן כמה נקודות איתן אתם יכולים לעבוד לפי הבנתכם:

א.       שאלה טובה היא לא אנוכית – התשובה לא עוסקת בטוב האישי שלכם אלה באיך אתם יכולים להביא טוב לעולם… לא "איך אצליח לעשות את מה שאני רוצה לעשות" אלה "איך אדע מה רוצה העולם שאעשה"… אני יודע שזה קונספט קשה בעידן הניו אייג' האומר – "חייה את חלומך".

ב.       שאלה טובה עוסקת במה שאני צריך לדעת ולא  – רוצה לדעת – הבורא עובד על בסיס" need to know" "  ולמרות שכל אחד מאיתנו היה רוצה את כל התמונה, נאלץ להבין שזה לא עובד כך.

ג.        שאלה טובה בנויה בצורה הפשוטה ביותר – ככל שהיא יותר מורכבת לא תדעו למה קיבלתם תשובה " השאלה הנצחית על החיים+ הקיום +וכל השאר…"  =  42  !!???

ד.       אם תשאלו שאלה עליה קבלתם תשובה ובחרתם להתעלם ממנה, סביר שלא תקבלו תשובה נוספת.

שלב 2 –

צאו לטבע, שבו, הירגעו, עשו מדיטציה או כל דבר שינטרל את המוח התרבותי. התחברו לשאלה, התחברו לצורך המביא אתכם לשאול אותה ולבו אותו בתוככם לאש. נסו לשלוח את השאלה החוצה בדימוי ולא במילים – עולמות האנרגיה והרוח לא בהכרח מבינים את שפתכם

שלב 3 –

צאו להליכה איטית, אל תשכחו לנשום, והיו מוכנים לכך שהעולם ידבר עמם בסמלים – כל מה שעיניכם ימשכו אליו הינו חלק מהתשובה. נסו להבין את הסמליות שבענפים מתפצלים או צב שפגשתם.

שלב 4 –

אם כל מה שנאמר כאן עובר לכם מעל הראש, אל תתייאשו – התרגולת הינה עוצמתית ביותר! – נסו שוב לאחר שתקראו את הפרקים הבאים העוסקים בחושים וחיבור, יש סיכוי שהכול יהיה יותר קל….

 

בהצלחה

מודעות פרסומת

8 תגובות

  1. דויד

    הי עופר
    רשימה מצויינת ומרגשת. עשיתי איתך את הVQ בערבה בדצמבר 2005 (היו גם 4 חבר'ה שהגיעו מהולנד). אני חושב שעשיתי אותו מוקדם מידי (אולי) כי אז לא הסתכלתי מהצד אלא שקעתי לתוך הביצה ונילחמתי במחשבות וברגשות. (היום אני יודע שזה א-ב של מדיטציה). בכל מקרה זה השפיע ישירות על גלגול המאורעות של חיי מאז באופן מעניין..

    בברכה
    דויד

    22 ביולי 2012 בשעה 1:31 pm

  2. רמי אבירן

    לא מצליח לבחור את המילים. פשוט אוהב לקרוא את מה שאתה כותב,,ללמוד על מימד נוסף בחייך, בחיינו.ושאלות שעולות..
    .כעת צריךרק לתרגל,וזה כבר..:)

    22 ביולי 2012 בשעה 7:00 pm

  3. פינגבק: אינטואיציה | מצב האפס

  4. ירדן הגר

    מרחיב ומאפשר.
    תודה!

    3 במאי 2014 בשעה 9:41 am

  5. ארמי

    תודה על התיאור. אתה מתאר כאן לפי הבנתי טקס שתוכנן בידי 'המתגנב לזאב' שאמור להביא אותך לסאטורי (הארה) לגבי יעודך תוך שימוש בשיטות שהיום אולי ישנן יעילות מהן (צום של ארבעה ימים במקום מבודד בהמתנה לחזיונות שפרושם לא חד משמעי – לא נחשב בעיני שיטה מתוחכמת במיוחד). בנוסף, צום וחוסר שינה ידועים כמחוללי הזיות – שאינן בהכרח תקשורת ממקום גבוה.
    האם לדעתך ניתן לזקק שיטה זו עוד יותר ע"י התמקדות רק במרכיבים החשובים שבה? למשל, אני מניח שאחד המרכיבים החיונים הוא להגיע למצב שבו שטף המחשבות נעלם. אקרט טולה (מחבר "כוחו של הרגע") ואחרים מלמדים טכניקות לשבירת כוחו של המינד ועצירת שטף המחשבות גם ללא מצוקה פיזית.
    ישנן טכניקות היפנוטיות שמקשרות אותך עם כוחות עליונים שמשיבים לשאלותיך, במילים ולא בסמלים, והן זריזות למדי אם המהפנט (המדריך שלך) מיומן – סדר גודל של כשעתיים-שלוש. שלא לדבר על שיטות שמשתמשות בצמחי הזיה כדוגמת אייואסקה ופסילובין.
    בקיצור – שאלתי היא מהן לדעתך המרכיבים החיוניים בטקס שתארת לצורך הצלחתו.

    25 בנובמבר 2014 בשעה 10:22 pm

    • מנסיוני (הרב למדי) אין שום טכניקה שמאפשרת לך לפרוץ את כלוב המיינד בעצמך המשתווה לקווסט. המרכיבים החיוניים הינם – סבלנות, הקרבה, ענווה, נחישות וכבוד עצמי. מעבר לזה, יש בשאלתך תחומים שלמים הדורשים דיון, אבל אני לא אוהב את המחשב…

      16 בינואר 2015 בשעה 8:13 am

      • ארמין שמילוביץ

        לעניות דעתי, אתה יכול לחוות דעתך על יעילות הטכניקות האחרות שהזכרתי רק לאחר שאתה בעצמך (או מישהו קרוב אליך) התנסה בהן. אני מסכים ש "סבלנות, הקרבה, ענווה, נחישות וכבוד עצמי" חשובים מאוד בכל טכניקה שהיא, אני בספק אם השימוש בסבל פיזי (בצורה של צום וחוסר שינה) הוא הכרחי לפרוץ את כלוב ה"מינד". אומנם הסכנות הפיזיות אינן רציניות בד"כ (לאדם בריא), אך הסכנה של הזיות שמביאות לתקשורת מ"מימד נמוך" אינה קלת ערך.

        19 בינואר 2015 בשעה 1:47 am

      • ארמי

        אודה אם תמחק אזכורים לשמות מלאים שהשתרבבו לתגובה
        תודה

        19 בינואר 2015 בשעה 1:50 am

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s